top of page

טיפול בתעוקת חזה [אנגינה פקטוריס]

 

 

רקע
'אנגינה פקטוריס' (בעברית - תעוקת חזה) הינו ביטוי קליני למחלת עורקים, הנגרמת בשל הצרויות בעורקים הכליליים, המספקים דם ללב. מקור המושג 'אנגינה פקטוריס' הוא ביטוי לטיני, המתאר תחושה סובייקטיבית של חולה המרגיש כאבים בחזה.
כאשר הספקת הדם לחלק מסוים של הלב יורדת ואינה מספיקה לצרכים האנרגטיים של הלב בדרגת המאמץ בו הוא נמצא – הלב סובל מאיסכמיה (ירידה בכמות הדם/חמצן). הלב שולח גירויים עצביים לכיוון המוח וכך מתרגם את האיסכמיה לכדי כאב.

חולה הסובל מאנגינה פקטוריס יחוש מועקה ולחץ, ולא כאב חד ודוקר. הכאב ממוקם בשטח שאיננו מוגדר היטב, אך נמצא באופן כללי במרכז החזה והוא יכול להקרין גם לגב, לזרוע שמאל, לכתפיים וללסת התחתונה. לעיתים, מוגדרת התחושה כשריפה ויש מצבים בהם האירוע מלווה בבחילה, הקאה, חולשה, תחושת עייפות, חיוורון והזעה קרה. ההתקף נמשך מספר דקות או יותר, והוא מוחמר במאמץ, קור ואף במצבים של התרגשות משמעותית. הכאב יחלוף או יחלש עם הפסקת המאמץ ונטילת כדור ניטרוגליצרין תחת הלשון. 
אחת התופעות היותר שכיחות ולא טיפוסיות של אנגינה פקטוריס, היא קוצר נשימה במאמץ ללא מועקה בחזה. תופעה זו אופיינית יותר לאי-ספיקת הלב, אך לא פעם היא מבטאת גם אנגינה פקטוריס.

 

ההתרחשות בתוך העורק
ככל שדרגת ההיצרות בעורק כלילי חמורה יותר או ככל שיותר עורקים מעורבים בתהליך הטרשתי, האנגינה עלולה להופיע במאמץ נמוך יותר ולעיתים אף במנוחה. 
היצרויות טרשתיות בתוך העורקים מתחילות להיווצר מהרובד שומני. עם השנים גדל הרובד השומני בהדרגה, עד שמופיעה בליטה עדינה וקטנה בתוך חלל העורק - זהו הרובד הטרשתי. 
עם הגיל וכתוצאה מהשפעת גורמי הסיכון, כמו: יתר לחץ דם, עישון, סוכרת ובעיקר כולסטרול גבוהה, הרובד הטרשתי הולך וגדל.

בגלל הכוחות המופעלים על העורקים על ידי זרימת הדם, נוטה שכבת החיפוי של הרובד הטרשתי להיסדק ולהיקרע. קרעים וסדקים קטנים אלו מזוהים ע"י תאי הדם ובעיקר על ידי הטסיות, שתפקידן לתקן סדקים בעורקים. מגוון רב של תאים מתחילים 'לתקן' את הנזק, תוך יצירת שכבת חיפוי חדשה. הרובד 'המתוקן' הוא קצת יותר מגושם ובולט עוד קצת לתוך חלל העורק. תהליך זה מתרחש ברציפות והוא איננו חייב כלל לבוא לידי ביטוי קליני, כלומר החולה עדיין לא מרגיש דבר.

בתוך העורק מתרחשת 'מלחמה', בה מעורבים חומרים וסוגי תאים רבים מאוד. חלק מהתאים, שניתן לכנותם 'תאים טובים', פועלים להמסת הקרישים, להרחבת העורק ולריפוי הרובד. ואילו תאים אחרים, המכונים 'תאים רעים', נוטים ליצור קרישים ולכווץ את העורק. 'התאים הרעים' הם בסך הכול חומרים ותאים, שתפקידם לרפא את הפצעים, החתכים והדימומים הקטנטנים והמרובים, שעל קיומם אנחנו אפילו לא יודעים. אלא שהמולקולות, התאים והחומרים האלו, לא יכולים להבחין מתי תהליך הריפוי רצוי ומתי לא. 
ובעוד ברמת התאים מתרחשת 'מלחמה' תמידית של 'טובים' נגד 'רעים', אצל החולה תהיינה תקופות שקטות ותקופות של אנגינה קשה בלתי יציבה. לעתים, המחלה מתקדמת במהירות ממצב של אנגינה קלה מאוד במאמץ, עד לכדי כאבים חזקים ותכופים במאמץ מינימאלי או אפילו במנוחה. לפעמים, המחושים חולפים מעצמם לתקופות ארוכות, גם ללא התערבות תרופתית. אם קריש הדם, בגודל של מילימטר או שניים, יחסום בסופו של דבר את העורק, יגרם אוטם חרי​ף של שריר הלב.
 

לפני הטיפול
בבית החזה מצויים איברים רבים שיכולים לכאוב בצורה די דומה לכאב שמקורו בלב, ולא פעם קשה להבדילם מאנגינה פקטוריס. האבחנה תיעשה על ידי תחקור החולה וביאור תלונותיו וכן, על ידי בדיקות שמגמתן לגלות ממצאים אובייקטיבים. מדובר בבדיקות המאמצות את הלב, מעלות את תצרוכת החמצן ובודקות בו זמנית את הא.ק.ג ואת זרימת הדם לשריר הלב. הבדיקות הן: ארגומטריה
מיפוי לב במאמץ
אקו לב במאמץ או עם 'דובוטמין' (תרופה הגורמת ללב להתאמץ)
בדיקת CT של עורקי הלב (צנתור וירטואלי)

 

במהלך הטיפול 
הטיפול באנגינה פקטוריס מבוסס על תרופות לייצוב העורק ולהרגעת הכאבים ולבסוף במידה ויש צורך – גם צנתור עם בלון השתלת תומכן או ניתוח מעקפים, שמטרתם להרחיב את העורק המוצר.
השימוש בתרופות נועד להפחית את הצריכה האנרגטית של הלב, כדי שכמות הדם העוברת דרך העורק המוצר תספיק לביקוש. התרופות מאטות את הדופק, את עוצמת ההתכווצות ואת המעמסה האנרגטית על הלב. מרבית התרופות ניתן לתת בכדורים, אולם חלקם ניתנות רק בבית החולים, דרך הוריד.

סרטון אנימציה המתאר טרשת עורקים וחסימת עורק

bottom of page